נהיגה בשכרות
על פי החוק "שיכור", הוא אחד מאלה:
(1) מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על הרכב.
(2) מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.
(3) מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהמותר בחוק.
(4) מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן, ובלבד שבבדיקת מעבדה לא מצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהמותר בחוק.
נהיגה בשכרות אסורה
תקנה 169ב לתקנות התעבורה אוסרת על אדם לנהוג ברכב בדרך או במקום ציבורי ואף לא להניעו, אם הוא שיכור. כמו כן, התקנה קובעת כי בעל רכב או הממונה עליו, לא ירשה לשיכור לנהוג בו.
סעיף 62(3) לפקודת התעבורה קובע עונש מאסר על אדם הנוהג בשכרות.
שיעור האלכוהול המותר
הנהיגה אסורה כאשר ריכוז האלכוהול בגופו של הנהג עולה על המידה הקבועה בחוק. "המידה הקבועה" הינה, לפי אחד מאלה:
(1) חמישים מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם.
(2) ריכוז אלכוהול באוויר נשוף ברמת שוות ערך לריכוז האמור בבדיקת דם, או 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד בדוגמא של אויר נשוף שנעשתה בבדיקת נשיפה.
בדיקת הנהג
שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או ממונה על הרכב, לתת לו דגימה של אוויר הנשוף מפיו, לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז.
שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או ממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז.
שוטר הדורש מנוהג רכב או ממונה על הרכב לתת לו דגימת נשיפה, דגימת שתן או דגימת דם, יודיע לו את מטרת נטילת הדגימה, יבקש את הסכמתו, ויסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה.
עיכוב
סעיף 64 ב (ב5) לפקודת התעבורה קובעי כי לצורך נטילת דגימת דם, שתן או נשיפה , מוסמך שוטר לעכב את האדם שממנו נדרשה הדגימה לפרק זמן כאמור בסעיף 73(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1966. סעיף זה קובע כי:
(1) לא יעוכב אדם או כלי רכב מעל לזמן סביר הדרוש, בנסיבות המקרה, לביצוע הפעולה שלשמה הוקנתה סמכות העיכוב.
(2) בכל מקרה, לא יעוכב או כלי רכב לפרק זמן העולה על 3 שעות. אולם, בעיכוב הקשור למספר רב של מעורבים, רשאי הקצין הממונה להאריך את משך העיכוב לפרק זמן נוסף שלא יעלה על 3 שעות נוספות, מנימוקים שיירשמו.
עיכוב במקרה של בדיקה שגרתית
במקרה ונטילת הדגימה מתבצעת במי שאינו חשוד בנהיגה בשכרות, לא יעלה משך העיכוב על חצי שעה.
דו"ח על בדיקת שכרות
סעיף 64ג לפקודת התעבורה קובע כי על הנוטל דגימת נשיפה, דגימת שתן או דגימת דם, לרשום בתום נטילת הדגימה דו"ח על מהלך הנטילה ולחתום עליו. העתק הדו"ח יימסר מיד לאדם שממנו ניטלה הדגימה.
הדו"ח יכלול:
(1) שמו ופרטי זהותו של האדם שממנו ניטלה הדגימה.
(2) נסיבות נטילת הדגימה, וכן תוצאות בדיקתה, אם נתקבלו במעמד הנטילה.
(3) התאריך, השעה והמקום שבהם ניטלה הדגימה.
(4) שמו וכשירותו או דרגתו של נוטל הדגימה.
(5) שמו ופרטי זהותו של מי שנכח בעת נטילת הדגימה, אם נכח
ענישה בגין עבירה של נהיגה בשכרות
נהיגה בשכרות הינה עבירת תעבורה חמורה שהעונש בגינה, בנוסף לכל עונש אחר, פסילה מקבל או מהחזיק רישיון לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה - פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים. אולם, רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר.
הפינה לשיפוטכם
דעותיהם של שופטי ישראל נחלקו בשאלת העונש אותו ראוי להטיל על הנוהגים בשכרות. ישנם שופטים החושבים שיש מקום להפחית מעונש המינימום ולהתחשב בכמות האלכוהול, בנסיבות האישיות, בנסיבות המקרה ובעברו התעבורתי של הנאשם, וישנם שופטים הסבורים שהם עושים חסד עם הנאשם במידה והם פוסקים לו רק את עונש המינימום ולא עונש חמור יותר (לצמיתות?), בלי קשר לנסיבות .
עונש מקל
למרות עונש המינימום שנקבע לעבירה זו, נאשם שעבר עבירה זו תמיד צריך לזכור כי בית המשפט רשאי להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר אם מצא נסיבות מיוחדות, אותן עליו לפרש בפסק הדין.
לדוגמא, בתיק 31073/02 הנאשם נהג במכוניתו שעה שהיה שיכור, ובשל כך איבד את השליטה ברכב, סטה שמאלה ופגע בעמוד תאורה. כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לרכב הנאשם ולעמוד התאורה.
הנאשם הודה בעובדות כתב האישום והורשע בנהיגה בשכרות, סירוב לבדיקת שכרות, התנהגות שגרמה נזק לרכוש, נהיגה רשלנית וסטייה מנתיב נסיעה.
בית המשפט התחשב בנסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם, שסבל ממחלת הסרטן, ובעובדה שעבר זמן רב מאז אירוע התאונה, וגזר עליו, בין היתר, עונש של 7 חודשי פסילה בפועל בלבד.
נסיבות מיוחדות
נסיבות מיוחדות ניתן למצוא לדוגמא, בעובדה כי עברו התעבורתי של הנאשם הינו קל שבקלים, או כי הנאשם שתה אך במעט יותר מהכמות המותרת בחוק.
בתיק 13188/06 מצא בית המשפט את אותן "נסיבות מיוחדות" דווקא בהתנהגות השוטר שרשם לנאשם את הדו"ח. מברור העובדות התגלה כי השוטר ארב לנאשם כדי שיפול ברישתו. השוטר ראה את הנאשם, הנחזה כשיכור, בסמוך לרכבו כשהוא מדבר בפלאפון, ורק חיכה שהוא יכנס לרכבו וינהג בעודו שיכור. ברגע שהנאשם התחיל לנסוע הוא מייד עצר אותו ורשם לו דו"ח בגין נהיגה בשכרות (ובגין אי-מתן תשומת לב לשוטר אורב). בית המשפט סבר כי התנהגותו של השוטר (שתמיד חלם להיות חוקר פרטי) אינה הולמת: "אציין כי השוטר יכל לדעתי לקחת את המפתחות מהנאשם, או להורות לו לנעול את המכונית ולהתרחק ממנה... במקום זאת, העדיף השוטר "לארוב" לנאשם ולהמתין שהלה יחטא. התנהגות מעין זו איננה מכובדת ואיננה זאת המצופה". לאור זאת, קבע בית המשפט כי במקרה הנדון אין מקום לגזור על הנאשם את עונש המינימום - שנתיים פסילה בפועל, אלא ניתן להסתפק בעונש של 11 חודשי פסילה בפועל, בניכוי החודש המנהלי אותו הוא כבר ריצה קודם.
עונש לחומרא
בע"פ 30523/06 (ועוד 7 ערעורים נוספים שצורפו יחדיו) קבע בית המשפט כי "הרף הדרוש לפסיקת עונש פחות מן המינימום, חייב להיות מיוחד. נסיבות אישיות "רגילות", כגון: ריכוז האלכוהול בדמו של הנאשם עלה אך במעט על זה המותר בחוק, הנאשם לא כשל בכל רשימת הפרמטרים אשר בטופס בדיקת המאפיינים, הנאשם מתפרנס מנהיגה, אין לו עבר תעבורתי או שעברו אינו מכביד, גילו צעיר, הנאשם מטפל בהוריו או בבני משפחתו, הנאשם משתתף בפעולות התנדבותיות למיניהן, וכיו"ב. לא די בנסיבות מעין אלה, אשר לעולם רלבנטיות בשאלת עונשו של נאשם בפלילים, לצורך הפחתה מעונש הפסילה המינימאלי החקוק. הרי אלה אינן בבחינת "נסיבות מיוחדות"".
בית המשפט קיבל את ערעור התביעה על קולת העונש שניתנה לנאשמים בבית המשפט לתעבורה (פחות משנה פסילה בפועל), והטיל על כל המשיבים עונש של שנתיים פסילה בפועל, כמתחייב מפסילת המינימום.
השפעת כמות האלכוהול על מידת הענישה
נהג שנמצא בגופו כמות קטנה יחסית של אלכוהול מעל המותר בחוק (240 מיקרוגרם), יוכל להציג עובדה זו כסיבה להקלה בעונשו. במקרה זה העונש שייגזר על הנאשם יפחת משנה של פסילה בפועל, ואף במקרים מסויימים יעמוד על שלושה חודשי פסילה בפועל בלבד.
בדיקת נשיפה
שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או ממונה על הרכב, לתת לו דגימה של אוויר הנשוף מפיו, לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז באמצעות מכשיר "הינשוף". ניתן לדרוש מתן דגימה באופן שיגרתי, אף בהעדר חשד כי נעברה עבירת תנועה.
שוטר הדורש מנהג לבצע בדיקת נשיפה צריך להודיע לנהג את מטרת הבדיקה,לבקש את הסכמתו ולהסביר את המשמעות המשפטית של סירוב לבצע בדיקה.
נטילה של דגימת נשיפה תיעשה באופן ובמקום שיבטיחו שמירה מרבית על כבוד האדם, על פרטיותו ועל בריאותו, ובמידה המועטה האפשרית של פגיעה, אי-נוחות וכאב. נטילה של דגימת נשיפה תיעשה בידי שוטר, ברכב שבו נהג או נסע האדם שממנו נדרשה הדגימה, סמוך לו או במקום אחר שיורה השוטר.
משך העיכוב
לצורך הבדיקה מוסמך שוטר לעכב את הנבדק במקרה שמדובר בבדיקה שגרתית עד חצי שעה בלבד. כלומר, תהיה זו הגנה טובה לנאשם אם יראה כי עוכב, מהרגע שנעצר לבדיקה ועד הבדיקה עצמה, למעלה מחצי שעה. בדו"ח העיכוב מצויין השעה המדוייקת בה הנהג נעצר לבדיקה, ובפלט הבדיקה עצמה מצויין שעת הבדיקה, ולכן קל להוכיח זאת.
זיכוי במשפט
תהיה זו הגנה טובה לנאשם אם יוכיח כי חלו פגמים בהליך בדיקת הנשיפה לגילוי אלכוהול בגופו. כאשר נותר בלב בית המשפט ספק בדבר מהימנות הבדיקה, זכאי הנאשם ליהנות מאותו ספק, שכן עסקינן במשפט הפלילי.
דו"ח הפעלת ינשוף
תהיה זו הגנה טובה לנאשם אם יראה כי לא נערך דו"ח מפורט, כמתבקש מהחוק, אודות הבדיקה. סעיף 64ג לפקודת התעבורה קובע כי על השוטר שערך את בדיקת הנשיפה לרשום בתום הבדיקה דו"ח על מהלך הבדיקה ולחתום עליו. העתק הדו"ח יימסר מיד לנבדק.
הדו"ח צריך לכלול את אלה:
(1) שמו ופרטי זהותו של האדם שממנו ניטלה הדגימה.
(2) נסיבות נטילת הדגימה, וכן תוצאות בדיקתה, אם נתקבלו במעמד הבדיקה.
(3) התאריך, השעה והמקום שבהם ניטלה הדגימה.
(4) שמו וכשירותו או דרגתו של נוטל הדגימה.
(5) שמו ופרטי זהותו של מי שנכח בעת נטילת הדגימה, אם נכח.
לדוגמא
בתיק 11009/06 אמר בית המשפט את דברו, לעניין חשיבות מילוי הדו"ח, באופן הבא: "מדובר בעבירה חמורה אשר נהג אשר מורשע בגין עבירה זו צפוי לפסילת רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים למאסר מותנה, לעיתים אף למאסר בפועל, לפיכך השוטרים המפעילים את המכשיר חייבים להקפיד הקפדה מלאה על הוראות הפעלת המכשיר כפי שנקבעו על ידי היצרן. כמו כן חיבים למלא את הניירת במדויק ולא לדלג על אף סעיף בדוח הפעלת הינשוף. מוטב כי יבצעו בדיקה אחת פחות אך שכל הבדיקות יבוצעו כראוי ובהתאם לכללים".
בדיקת נשיפה על אתר אסורה
מצד אחד אסור לשוטר לעכב נהג לבדיקה שגרתית מעל חצי שעה, אולם מצד שני, עורך בדיקת הנשיפה צריך לוודא כי הנבדק לא שתה ולא הקיא 15 דקות לפני הבדיקה, וכמו כן לא עישן 5 דקות לפני הבדיקה.
ברישום הדו"ח המשטרתי מצויין באיזו שעה נלקח הנהג לבדיקת אלכוהול. הפלט ממכשיר הינשוף מציין במפורש את הזמן בו נערכה הבדיקה עצמה, ולכן ניתן לבדוק ולחשב אם באמת עברו 15 דקות או שמא הבדיקה נערכה קודם, ולכן הינה פגומה.
במקרה בו הנאשם מודה בעצמו בפני השוטר כי שתה לפני פרק זמן ארוך יותר מרבע שעה והודאתו מצויינת בדו"ח, ניתן לטעון כי נבדקים בד"כ ינסו לתרץ בפני השוטרים כי שתו לפני פרק זמן ארוך כדי להמעיט בחשיבות העניין, ולכן אין לקבל את הודאתם ואין להתייחס לשעה שהם מסרו כמועד מהימן.
מקום כיול מכשיר הינשוף
תקנה 169ז לתקנות התעבורה קובעת, כי הבדיקה במכשיר של נבדק אחד או נבדקים אחדים, זה אחר זה, באותו מקום, תיעשה לאחר ביצוע פעולת כיול המכשיר.
בתיק 4462/06 הואשם נהג בנהיגה בשכרות. מברור העובדות נתגלה כי בדיקת הכיול לא נערכה במקום בו נערכה בדיקת הנשיפה מכיוון שבלון הגז שבאמצעותו מתבצעת בדיקת הכיול למכשיר מחובר באופן קבוע לקיר בתחנת המשטרה.
בית המשפט קבע כי מתקנות התעבורה המסדירות את נושא המדידה עולה, כי בדיקת הכיול למכשיר הנשיפה צריכה להיערך באותו מקום שבו נערכת בדיקת הנשיפה. לדעת בית המשפט, לא רק שצריך לעשות את בדיקת הכיול במקום האירוע, אלא מן הראוי לערוך בדיקת כיול גם לאחר בדיקות הנשיפה, כשם שנעשה הדבר לגבי מכשיר הממל"ז. כמו כן, לוח הזמנים הצפוף בין תחילת המעקב אחרי רכב הנאשם בשעה 04:40, עצירתו, בלי שצויינה השעה המדוייקת בה נעצר הרכב, הפעלת מכשיר הינשוף בשעה 04:58, סיום הבדיקה בשעה 05:00 ועריכת בדיקת המאפיינים לנאשם בשעה 04:59, מעוררת ספק אם אמנם חלף פרק זמן של 15 דקות שבו וידא השוטר כי הנאשם לא שתה ולא הקיא בהן. לאור האמור לעיל, זיכה בית המשפט את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו.
למרות שפסק דין זה מציין במפורש כי בדיקת הכיול למכשיר הנשיפה צריכה להיעשות במקום הבדיקה, יש לציין כי לא כל שופטי ישראל הסכימו לעמדה זו. לדוגמא, בעררים ב"ש 90435/07 + ב"ש 90468/07 עמדת בית המשפט הייתה כי אין הכרח, מלשון התקנה, שהבדיקות המקדימות צריכות להיעשות באותו מקום שבו מתבצעת בדיקת הינשוף. לדעת בית המשפט, "כאשר יש נבדק או כמה נבדקים באותו מקום תקדם לבדיקה, מערכת של שתי בדיקות מקדימות. אין שום הכרח שהבדיקות המקדימות ייערכו באותו מקום".
בכל מקרה, הנאשם יוכל לטעון לעניין זה, כי על פי סעיף 34 כא לחוק העונשין, תשל"ז-1977, כאשר "ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין" (סעיף 34כא).
החלפת פייה כתנאי מהותי למהימנות בדיקת נשיפה
בתיק 11009/06 הואשמה נהגת כי נסעה בקלות ראש ובחוסר תשומת לב לדרך, שעה שהינה שיכורה, ופגעה בכלי רכב החונים בסמוך למדרכה בצד ימין כיוון נסיעתה. כתוצאה מהתאונה נחבלה הנאשמת וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.הנאשמת הודתה באחריותה לתאונה ובנהיגה בקלות ראש, אולם טענה שאינה נהגה בשכרות. לדבריה, אין לסמוך על ממצאי בדיקת הנשיפה שנערכה לה, מאחר ולא בוצעה החלפת פיה בין נשיפה לנשיפה שנערכה לה, וכן לא ברור אם הוחלפה פיה בנשיפתה הראשונה. התביעה טענה כי יש לקבוע כי הנאשמת הייתה שיכורה הן לאור תוצאות בדיקת הינשוף והן לאור עדותה ונסיבות התאונה ותוצאותיה.
בית המשפט קבע כי לא ניתן להסתמך על בדיקת הינשוף. בדו"ח הפעלת הינשוף לא סומן כי אכן הוחלפה פייה ולכן לא ניתן לדעת אם הוחלפה פיה בכל נשיפה או שלא. לעובדה זו ישנה חשיבות רבה, שכן במידה ולא הוחלפה הפייה קיים חשש כי בפיה של הנאשמת היו שרידי אלכוהול מנבדק קודם, וכן שמבדיקת האלכוהול השנייה היו שרידי בדיקת אלכוהול של הבדיקה הראשונה. החלפת הפיה היא תנאי מהותי לקביעת אמינות הבדיקה.
מאחר ובית המשפט לא שוכנע כי הוחלפה הפיה בטרם נבדקה הנאשמת, וכן כי הוחלפה הפיה בין נשיפה לנשיפה, נקבע כי לא ניתן לסמוך על תוצאות בדיקת הינשוף. לדעת בית המשפט אין בראיות האחרות בתיק בכדי לקבוע כי הנאשמת הייתה שיכורה בעת קרות התאונה, ולכן זיכה אותה מעבירה זו.
אופן הבדיקה
הבדיקה במכשיר של נבדק אחד, או נבדקים אחדים, זה אחר זה, באותו מקום, תיעשה לאחר ביצוע פעולות אלה:
(1) בדיקת אויר חופשי מאלכוהול ובלבד שתוצאות הבדיקה לא תעלינה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד אוויר.
(2) בדיקה כפולה לפחות של ריכוז האלכוהול בדוגמת כיול בתחום של 240 עד 480 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף, ובלבד שמקדם של תוצאות בדיקה זו לא יעלה על 10 אחוזים.
בדיקת נשיפה כפולה
בבדיקה עצמה תבוצע בדיקה כפולה לפחות של ריכוז אלכוהול בדוגמת האוויר הנשוף של הנבדק, ובלבד שמקדם השונות של תוצאות בדיקה זו לא יעלה על 10%.
מכאן, יש לבדוק כי: (1) לפני הבדיקה עצמה בוצעה בדיקת כיול המורכבת מבדיקת אויר חופשי מאלכוהול ובדיקה כפולה של ריכוז האלכוהול בדוגמת כיול. (2) בוצעה בדיקה כפולה לנבדק, כאשר מקדם השונות בין הבדיקות לא עלה על 10%.
.
בדיקת דם לגילוי אלכוהול
כמות האלכוהול המותרת
לנהג אסור לנהוג ברכב כאשר כמות האלכוהול בגופו עולה על 50 מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם.
התנאים לקיום בדיקת דם
על פי סעיף 64ב(ב) לפקודת התעבורה, שוטר רשאי לדרוש לתת לו דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו של הנהג אלכוהול, רק במקרה שאותו נהג מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור. לא ניתן לדרוש בבדיקה שגרתית מנהג לבצע בדיקת דם, שכן מדובר בבדיקה פולשנית מידי.
חובת הסבר ואזהרה
על פי סעיף 64ב(ב2) לפקודת התעבורה, שוטר הדורש מהנהג לתת לו דגימת דם צריך להודיע לו את מטרת נטילת הדגימה, לבקש את הסכמתו לכך, וכן להסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה. שוטר רשאי להורות על נטילה של דגימת דם מנוהג רכב או ממונה על הרכב שהוא מחוסר הכרה ללא כל הסבר, שכן לא בטוח כי הנבדק בדיוק יבין את דבריו.
מקום הבדיקה
בדיקת דוגמה של דם למדידת ריכוז האלכוהול בדם בגופו של הנבדק תיעשה במעבדה או במוסד רפואי. נטילת הדגימה תיעשה במקום שבו נוהגים ליטול דגימה כאמור, לרבות בתחנת משטרה בתנאי מרפאה. נטילה של דגימת דם תיעשה באופן ובמקום שיבטיחו שמירה מרבית על כבוד האדם, על פרטיותו ועל בריאותו, ובמידה המועטה האפשרית של פגיעה, אי-נוחות וכאב.
בדיקת דם תיעשה רק ע"י רופא מוסמך
על פי סעיף 64ב(ב3)(3) לפקודת התעבורה, נטילה של דגימת דם תיעשה בידי בעל מקצוע רפואי המוסמך כדין ליטול דגימת דם.
בעל מקצוע רפואי יברר עם האדם שממנו נדרשת דגימת דם, קודם נטילתה, את מצב בריאותו ככל שהדבר נוגע לנטילת הדגימה. התעורר חשש סביר כי נטילת הדגימה עלולה לפגוע בבריאותו של אותו אדם פגיעה שאינה נובעת ממהות הנטילה, לא ייטול ממנו בעל המקצוע הרפואי דגימת דם כאמור, ואולם בעל מקצוע רפואי שאינו רופא, רשאי לדרוש כי רופא יבדוק את האדם, ולא ייטול ממנו דגימת דם אלא אם כן הרופא שבדק אותו אישר כי אין מניעה בריאותית ליטול את הדגימה.
"שרשרת הדם"
תהיה זו הגנה טובה לנאשם אם יוכיח כי הדם שנבדק במעבדה אינו הדם שנלקח ממנו לבדיקה. לצורך כך, צריך לבדוק האם דגימת הדם עברה מיד ליד כדין.
אופן הבדיקה של דוגמת דם בבדיקת מעבדה
תהיה זו הגנה טובה לנאשם, אם יראה כי חל פגם באופן הבדיקה. תקנה 169ח לתקנות התעבורה קובעת כי, בדיקה של דוגמת דם בבדיקת מעבדה צריכה להיעשות באופן הבא:
(1) אזור הדקירה בגוף הנבדק יחוטא בחומר שאינו מכיל כוהל.
(2) דוגמת הדם תילקח לכלי קיבול סגור שמכיל מלח פלואורידי בכמת שריכוזו הסופי בדוגמת הדם לא יפחת מאחוז אחד למאה.
(3) כלי הקיבול יסומן כמקובל בסימון מוצגים משפטיים מסוג זה ויועבר למעבדה לבדיקה.
(4) הבדיקה תבוסס על שיטה מקובלת.
(5) תוצאת בדיקת דם חופשי מאלכוהול לא תעלה על עשרה מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר במאה מיליליטר של דם.
(6) מקדם השונות של שיטת הבדיקה לא יעלה על 10 אחוזים למאה.
(7) המעבדה תמסור לשוטר אישור על קבלת הדוגמא בנוסח של תעודת עובד ציבור לפי פקודת הראיות.
תוצאות בדיקת הדם במעבדה יינתנו בחוות דעת של מומחה לפי פקודת הראיות.
על פי החוק "שיכור", הוא אחד מאלה:
(1) מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על הרכב.
(2) מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.
(3) מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהמותר בחוק.
(4) מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן, ובלבד שבבדיקת מעבדה לא מצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהמותר בחוק.
נהיגה בשכרות אסורה
תקנה 169ב לתקנות התעבורה אוסרת על אדם לנהוג ברכב בדרך או במקום ציבורי ואף לא להניעו, אם הוא שיכור. כמו כן, התקנה קובעת כי בעל רכב או הממונה עליו, לא ירשה לשיכור לנהוג בו.
סעיף 62(3) לפקודת התעבורה קובע עונש מאסר על אדם הנוהג בשכרות.
שיעור האלכוהול המותר
הנהיגה אסורה כאשר ריכוז האלכוהול בגופו של הנהג עולה על המידה הקבועה בחוק. "המידה הקבועה" הינה, לפי אחד מאלה:
(1) חמישים מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם.
(2) ריכוז אלכוהול באוויר נשוף ברמת שוות ערך לריכוז האמור בבדיקת דם, או 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד בדוגמא של אויר נשוף שנעשתה בבדיקת נשיפה.
בדיקת הנהג
שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או ממונה על הרכב, לתת לו דגימה של אוויר הנשוף מפיו, לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז.
שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או ממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז.
שוטר הדורש מנוהג רכב או ממונה על הרכב לתת לו דגימת נשיפה, דגימת שתן או דגימת דם, יודיע לו את מטרת נטילת הדגימה, יבקש את הסכמתו, ויסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה.
עיכוב
סעיף 64 ב (ב5) לפקודת התעבורה קובעי כי לצורך נטילת דגימת דם, שתן או נשיפה , מוסמך שוטר לעכב את האדם שממנו נדרשה הדגימה לפרק זמן כאמור בסעיף 73(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1966. סעיף זה קובע כי:
(1) לא יעוכב אדם או כלי רכב מעל לזמן סביר הדרוש, בנסיבות המקרה, לביצוע הפעולה שלשמה הוקנתה סמכות העיכוב.
(2) בכל מקרה, לא יעוכב או כלי רכב לפרק זמן העולה על 3 שעות. אולם, בעיכוב הקשור למספר רב של מעורבים, רשאי הקצין הממונה להאריך את משך העיכוב לפרק זמן נוסף שלא יעלה על 3 שעות נוספות, מנימוקים שיירשמו.
עיכוב במקרה של בדיקה שגרתית
במקרה ונטילת הדגימה מתבצעת במי שאינו חשוד בנהיגה בשכרות, לא יעלה משך העיכוב על חצי שעה.
דו"ח על בדיקת שכרות
סעיף 64ג לפקודת התעבורה קובע כי על הנוטל דגימת נשיפה, דגימת שתן או דגימת דם, לרשום בתום נטילת הדגימה דו"ח על מהלך הנטילה ולחתום עליו. העתק הדו"ח יימסר מיד לאדם שממנו ניטלה הדגימה.
הדו"ח יכלול:
(1) שמו ופרטי זהותו של האדם שממנו ניטלה הדגימה.
(2) נסיבות נטילת הדגימה, וכן תוצאות בדיקתה, אם נתקבלו במעמד הנטילה.
(3) התאריך, השעה והמקום שבהם ניטלה הדגימה.
(4) שמו וכשירותו או דרגתו של נוטל הדגימה.
(5) שמו ופרטי זהותו של מי שנכח בעת נטילת הדגימה, אם נכח
ענישה בגין עבירה של נהיגה בשכרות
נהיגה בשכרות הינה עבירת תעבורה חמורה שהעונש בגינה, בנוסף לכל עונש אחר, פסילה מקבל או מהחזיק רישיון לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה - פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים. אולם, רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר.
הפינה לשיפוטכם
דעותיהם של שופטי ישראל נחלקו בשאלת העונש אותו ראוי להטיל על הנוהגים בשכרות. ישנם שופטים החושבים שיש מקום להפחית מעונש המינימום ולהתחשב בכמות האלכוהול, בנסיבות האישיות, בנסיבות המקרה ובעברו התעבורתי של הנאשם, וישנם שופטים הסבורים שהם עושים חסד עם הנאשם במידה והם פוסקים לו רק את עונש המינימום ולא עונש חמור יותר (לצמיתות?), בלי קשר לנסיבות .
עונש מקל
למרות עונש המינימום שנקבע לעבירה זו, נאשם שעבר עבירה זו תמיד צריך לזכור כי בית המשפט רשאי להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר אם מצא נסיבות מיוחדות, אותן עליו לפרש בפסק הדין.
לדוגמא, בתיק 31073/02 הנאשם נהג במכוניתו שעה שהיה שיכור, ובשל כך איבד את השליטה ברכב, סטה שמאלה ופגע בעמוד תאורה. כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לרכב הנאשם ולעמוד התאורה.
הנאשם הודה בעובדות כתב האישום והורשע בנהיגה בשכרות, סירוב לבדיקת שכרות, התנהגות שגרמה נזק לרכוש, נהיגה רשלנית וסטייה מנתיב נסיעה.
בית המשפט התחשב בנסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם, שסבל ממחלת הסרטן, ובעובדה שעבר זמן רב מאז אירוע התאונה, וגזר עליו, בין היתר, עונש של 7 חודשי פסילה בפועל בלבד.
נסיבות מיוחדות
נסיבות מיוחדות ניתן למצוא לדוגמא, בעובדה כי עברו התעבורתי של הנאשם הינו קל שבקלים, או כי הנאשם שתה אך במעט יותר מהכמות המותרת בחוק.
בתיק 13188/06 מצא בית המשפט את אותן "נסיבות מיוחדות" דווקא בהתנהגות השוטר שרשם לנאשם את הדו"ח. מברור העובדות התגלה כי השוטר ארב לנאשם כדי שיפול ברישתו. השוטר ראה את הנאשם, הנחזה כשיכור, בסמוך לרכבו כשהוא מדבר בפלאפון, ורק חיכה שהוא יכנס לרכבו וינהג בעודו שיכור. ברגע שהנאשם התחיל לנסוע הוא מייד עצר אותו ורשם לו דו"ח בגין נהיגה בשכרות (ובגין אי-מתן תשומת לב לשוטר אורב). בית המשפט סבר כי התנהגותו של השוטר (שתמיד חלם להיות חוקר פרטי) אינה הולמת: "אציין כי השוטר יכל לדעתי לקחת את המפתחות מהנאשם, או להורות לו לנעול את המכונית ולהתרחק ממנה... במקום זאת, העדיף השוטר "לארוב" לנאשם ולהמתין שהלה יחטא. התנהגות מעין זו איננה מכובדת ואיננה זאת המצופה". לאור זאת, קבע בית המשפט כי במקרה הנדון אין מקום לגזור על הנאשם את עונש המינימום - שנתיים פסילה בפועל, אלא ניתן להסתפק בעונש של 11 חודשי פסילה בפועל, בניכוי החודש המנהלי אותו הוא כבר ריצה קודם.
עונש לחומרא
בע"פ 30523/06 (ועוד 7 ערעורים נוספים שצורפו יחדיו) קבע בית המשפט כי "הרף הדרוש לפסיקת עונש פחות מן המינימום, חייב להיות מיוחד. נסיבות אישיות "רגילות", כגון: ריכוז האלכוהול בדמו של הנאשם עלה אך במעט על זה המותר בחוק, הנאשם לא כשל בכל רשימת הפרמטרים אשר בטופס בדיקת המאפיינים, הנאשם מתפרנס מנהיגה, אין לו עבר תעבורתי או שעברו אינו מכביד, גילו צעיר, הנאשם מטפל בהוריו או בבני משפחתו, הנאשם משתתף בפעולות התנדבותיות למיניהן, וכיו"ב. לא די בנסיבות מעין אלה, אשר לעולם רלבנטיות בשאלת עונשו של נאשם בפלילים, לצורך הפחתה מעונש הפסילה המינימאלי החקוק. הרי אלה אינן בבחינת "נסיבות מיוחדות"".
בית המשפט קיבל את ערעור התביעה על קולת העונש שניתנה לנאשמים בבית המשפט לתעבורה (פחות משנה פסילה בפועל), והטיל על כל המשיבים עונש של שנתיים פסילה בפועל, כמתחייב מפסילת המינימום.
השפעת כמות האלכוהול על מידת הענישה
נהג שנמצא בגופו כמות קטנה יחסית של אלכוהול מעל המותר בחוק (240 מיקרוגרם), יוכל להציג עובדה זו כסיבה להקלה בעונשו. במקרה זה העונש שייגזר על הנאשם יפחת משנה של פסילה בפועל, ואף במקרים מסויימים יעמוד על שלושה חודשי פסילה בפועל בלבד.
בדיקת נשיפה
שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או ממונה על הרכב, לתת לו דגימה של אוויר הנשוף מפיו, לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז באמצעות מכשיר "הינשוף". ניתן לדרוש מתן דגימה באופן שיגרתי, אף בהעדר חשד כי נעברה עבירת תנועה.
שוטר הדורש מנהג לבצע בדיקת נשיפה צריך להודיע לנהג את מטרת הבדיקה,לבקש את הסכמתו ולהסביר את המשמעות המשפטית של סירוב לבצע בדיקה.
נטילה של דגימת נשיפה תיעשה באופן ובמקום שיבטיחו שמירה מרבית על כבוד האדם, על פרטיותו ועל בריאותו, ובמידה המועטה האפשרית של פגיעה, אי-נוחות וכאב. נטילה של דגימת נשיפה תיעשה בידי שוטר, ברכב שבו נהג או נסע האדם שממנו נדרשה הדגימה, סמוך לו או במקום אחר שיורה השוטר.
משך העיכוב
לצורך הבדיקה מוסמך שוטר לעכב את הנבדק במקרה שמדובר בבדיקה שגרתית עד חצי שעה בלבד. כלומר, תהיה זו הגנה טובה לנאשם אם יראה כי עוכב, מהרגע שנעצר לבדיקה ועד הבדיקה עצמה, למעלה מחצי שעה. בדו"ח העיכוב מצויין השעה המדוייקת בה הנהג נעצר לבדיקה, ובפלט הבדיקה עצמה מצויין שעת הבדיקה, ולכן קל להוכיח זאת.
זיכוי במשפט
תהיה זו הגנה טובה לנאשם אם יוכיח כי חלו פגמים בהליך בדיקת הנשיפה לגילוי אלכוהול בגופו. כאשר נותר בלב בית המשפט ספק בדבר מהימנות הבדיקה, זכאי הנאשם ליהנות מאותו ספק, שכן עסקינן במשפט הפלילי.
דו"ח הפעלת ינשוף
תהיה זו הגנה טובה לנאשם אם יראה כי לא נערך דו"ח מפורט, כמתבקש מהחוק, אודות הבדיקה. סעיף 64ג לפקודת התעבורה קובע כי על השוטר שערך את בדיקת הנשיפה לרשום בתום הבדיקה דו"ח על מהלך הבדיקה ולחתום עליו. העתק הדו"ח יימסר מיד לנבדק.
הדו"ח צריך לכלול את אלה:
(1) שמו ופרטי זהותו של האדם שממנו ניטלה הדגימה.
(2) נסיבות נטילת הדגימה, וכן תוצאות בדיקתה, אם נתקבלו במעמד הבדיקה.
(3) התאריך, השעה והמקום שבהם ניטלה הדגימה.
(4) שמו וכשירותו או דרגתו של נוטל הדגימה.
(5) שמו ופרטי זהותו של מי שנכח בעת נטילת הדגימה, אם נכח.
לדוגמא
בתיק 11009/06 אמר בית המשפט את דברו, לעניין חשיבות מילוי הדו"ח, באופן הבא: "מדובר בעבירה חמורה אשר נהג אשר מורשע בגין עבירה זו צפוי לפסילת רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים למאסר מותנה, לעיתים אף למאסר בפועל, לפיכך השוטרים המפעילים את המכשיר חייבים להקפיד הקפדה מלאה על הוראות הפעלת המכשיר כפי שנקבעו על ידי היצרן. כמו כן חיבים למלא את הניירת במדויק ולא לדלג על אף סעיף בדוח הפעלת הינשוף. מוטב כי יבצעו בדיקה אחת פחות אך שכל הבדיקות יבוצעו כראוי ובהתאם לכללים".
בדיקת נשיפה על אתר אסורה
מצד אחד אסור לשוטר לעכב נהג לבדיקה שגרתית מעל חצי שעה, אולם מצד שני, עורך בדיקת הנשיפה צריך לוודא כי הנבדק לא שתה ולא הקיא 15 דקות לפני הבדיקה, וכמו כן לא עישן 5 דקות לפני הבדיקה.
ברישום הדו"ח המשטרתי מצויין באיזו שעה נלקח הנהג לבדיקת אלכוהול. הפלט ממכשיר הינשוף מציין במפורש את הזמן בו נערכה הבדיקה עצמה, ולכן ניתן לבדוק ולחשב אם באמת עברו 15 דקות או שמא הבדיקה נערכה קודם, ולכן הינה פגומה.
במקרה בו הנאשם מודה בעצמו בפני השוטר כי שתה לפני פרק זמן ארוך יותר מרבע שעה והודאתו מצויינת בדו"ח, ניתן לטעון כי נבדקים בד"כ ינסו לתרץ בפני השוטרים כי שתו לפני פרק זמן ארוך כדי להמעיט בחשיבות העניין, ולכן אין לקבל את הודאתם ואין להתייחס לשעה שהם מסרו כמועד מהימן.
מקום כיול מכשיר הינשוף
תקנה 169ז לתקנות התעבורה קובעת, כי הבדיקה במכשיר של נבדק אחד או נבדקים אחדים, זה אחר זה, באותו מקום, תיעשה לאחר ביצוע פעולת כיול המכשיר.
בתיק 4462/06 הואשם נהג בנהיגה בשכרות. מברור העובדות נתגלה כי בדיקת הכיול לא נערכה במקום בו נערכה בדיקת הנשיפה מכיוון שבלון הגז שבאמצעותו מתבצעת בדיקת הכיול למכשיר מחובר באופן קבוע לקיר בתחנת המשטרה.
בית המשפט קבע כי מתקנות התעבורה המסדירות את נושא המדידה עולה, כי בדיקת הכיול למכשיר הנשיפה צריכה להיערך באותו מקום שבו נערכת בדיקת הנשיפה. לדעת בית המשפט, לא רק שצריך לעשות את בדיקת הכיול במקום האירוע, אלא מן הראוי לערוך בדיקת כיול גם לאחר בדיקות הנשיפה, כשם שנעשה הדבר לגבי מכשיר הממל"ז. כמו כן, לוח הזמנים הצפוף בין תחילת המעקב אחרי רכב הנאשם בשעה 04:40, עצירתו, בלי שצויינה השעה המדוייקת בה נעצר הרכב, הפעלת מכשיר הינשוף בשעה 04:58, סיום הבדיקה בשעה 05:00 ועריכת בדיקת המאפיינים לנאשם בשעה 04:59, מעוררת ספק אם אמנם חלף פרק זמן של 15 דקות שבו וידא השוטר כי הנאשם לא שתה ולא הקיא בהן. לאור האמור לעיל, זיכה בית המשפט את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו.
למרות שפסק דין זה מציין במפורש כי בדיקת הכיול למכשיר הנשיפה צריכה להיעשות במקום הבדיקה, יש לציין כי לא כל שופטי ישראל הסכימו לעמדה זו. לדוגמא, בעררים ב"ש 90435/07 + ב"ש 90468/07 עמדת בית המשפט הייתה כי אין הכרח, מלשון התקנה, שהבדיקות המקדימות צריכות להיעשות באותו מקום שבו מתבצעת בדיקת הינשוף. לדעת בית המשפט, "כאשר יש נבדק או כמה נבדקים באותו מקום תקדם לבדיקה, מערכת של שתי בדיקות מקדימות. אין שום הכרח שהבדיקות המקדימות ייערכו באותו מקום".
בכל מקרה, הנאשם יוכל לטעון לעניין זה, כי על פי סעיף 34 כא לחוק העונשין, תשל"ז-1977, כאשר "ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין" (סעיף 34כא).
החלפת פייה כתנאי מהותי למהימנות בדיקת נשיפה
בתיק 11009/06 הואשמה נהגת כי נסעה בקלות ראש ובחוסר תשומת לב לדרך, שעה שהינה שיכורה, ופגעה בכלי רכב החונים בסמוך למדרכה בצד ימין כיוון נסיעתה. כתוצאה מהתאונה נחבלה הנאשמת וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.הנאשמת הודתה באחריותה לתאונה ובנהיגה בקלות ראש, אולם טענה שאינה נהגה בשכרות. לדבריה, אין לסמוך על ממצאי בדיקת הנשיפה שנערכה לה, מאחר ולא בוצעה החלפת פיה בין נשיפה לנשיפה שנערכה לה, וכן לא ברור אם הוחלפה פיה בנשיפתה הראשונה. התביעה טענה כי יש לקבוע כי הנאשמת הייתה שיכורה הן לאור תוצאות בדיקת הינשוף והן לאור עדותה ונסיבות התאונה ותוצאותיה.
בית המשפט קבע כי לא ניתן להסתמך על בדיקת הינשוף. בדו"ח הפעלת הינשוף לא סומן כי אכן הוחלפה פייה ולכן לא ניתן לדעת אם הוחלפה פיה בכל נשיפה או שלא. לעובדה זו ישנה חשיבות רבה, שכן במידה ולא הוחלפה הפייה קיים חשש כי בפיה של הנאשמת היו שרידי אלכוהול מנבדק קודם, וכן שמבדיקת האלכוהול השנייה היו שרידי בדיקת אלכוהול של הבדיקה הראשונה. החלפת הפיה היא תנאי מהותי לקביעת אמינות הבדיקה.
מאחר ובית המשפט לא שוכנע כי הוחלפה הפיה בטרם נבדקה הנאשמת, וכן כי הוחלפה הפיה בין נשיפה לנשיפה, נקבע כי לא ניתן לסמוך על תוצאות בדיקת הינשוף. לדעת בית המשפט אין בראיות האחרות בתיק בכדי לקבוע כי הנאשמת הייתה שיכורה בעת קרות התאונה, ולכן זיכה אותה מעבירה זו.
אופן הבדיקה
הבדיקה במכשיר של נבדק אחד, או נבדקים אחדים, זה אחר זה, באותו מקום, תיעשה לאחר ביצוע פעולות אלה:
(1) בדיקת אויר חופשי מאלכוהול ובלבד שתוצאות הבדיקה לא תעלינה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד אוויר.
(2) בדיקה כפולה לפחות של ריכוז האלכוהול בדוגמת כיול בתחום של 240 עד 480 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף, ובלבד שמקדם של תוצאות בדיקה זו לא יעלה על 10 אחוזים.
בדיקת נשיפה כפולה
בבדיקה עצמה תבוצע בדיקה כפולה לפחות של ריכוז אלכוהול בדוגמת האוויר הנשוף של הנבדק, ובלבד שמקדם השונות של תוצאות בדיקה זו לא יעלה על 10%.
מכאן, יש לבדוק כי: (1) לפני הבדיקה עצמה בוצעה בדיקת כיול המורכבת מבדיקת אויר חופשי מאלכוהול ובדיקה כפולה של ריכוז האלכוהול בדוגמת כיול. (2) בוצעה בדיקה כפולה לנבדק, כאשר מקדם השונות בין הבדיקות לא עלה על 10%.
.
בדיקת דם לגילוי אלכוהול
כמות האלכוהול המותרת
לנהג אסור לנהוג ברכב כאשר כמות האלכוהול בגופו עולה על 50 מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם.
התנאים לקיום בדיקת דם
על פי סעיף 64ב(ב) לפקודת התעבורה, שוטר רשאי לדרוש לתת לו דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו של הנהג אלכוהול, רק במקרה שאותו נהג מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור. לא ניתן לדרוש בבדיקה שגרתית מנהג לבצע בדיקת דם, שכן מדובר בבדיקה פולשנית מידי.
חובת הסבר ואזהרה
על פי סעיף 64ב(ב2) לפקודת התעבורה, שוטר הדורש מהנהג לתת לו דגימת דם צריך להודיע לו את מטרת נטילת הדגימה, לבקש את הסכמתו לכך, וכן להסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה. שוטר רשאי להורות על נטילה של דגימת דם מנוהג רכב או ממונה על הרכב שהוא מחוסר הכרה ללא כל הסבר, שכן לא בטוח כי הנבדק בדיוק יבין את דבריו.
מקום הבדיקה
בדיקת דוגמה של דם למדידת ריכוז האלכוהול בדם בגופו של הנבדק תיעשה במעבדה או במוסד רפואי. נטילת הדגימה תיעשה במקום שבו נוהגים ליטול דגימה כאמור, לרבות בתחנת משטרה בתנאי מרפאה. נטילה של דגימת דם תיעשה באופן ובמקום שיבטיחו שמירה מרבית על כבוד האדם, על פרטיותו ועל בריאותו, ובמידה המועטה האפשרית של פגיעה, אי-נוחות וכאב.
בדיקת דם תיעשה רק ע"י רופא מוסמך
על פי סעיף 64ב(ב3)(3) לפקודת התעבורה, נטילה של דגימת דם תיעשה בידי בעל מקצוע רפואי המוסמך כדין ליטול דגימת דם.
בעל מקצוע רפואי יברר עם האדם שממנו נדרשת דגימת דם, קודם נטילתה, את מצב בריאותו ככל שהדבר נוגע לנטילת הדגימה. התעורר חשש סביר כי נטילת הדגימה עלולה לפגוע בבריאותו של אותו אדם פגיעה שאינה נובעת ממהות הנטילה, לא ייטול ממנו בעל המקצוע הרפואי דגימת דם כאמור, ואולם בעל מקצוע רפואי שאינו רופא, רשאי לדרוש כי רופא יבדוק את האדם, ולא ייטול ממנו דגימת דם אלא אם כן הרופא שבדק אותו אישר כי אין מניעה בריאותית ליטול את הדגימה.
"שרשרת הדם"
תהיה זו הגנה טובה לנאשם אם יוכיח כי הדם שנבדק במעבדה אינו הדם שנלקח ממנו לבדיקה. לצורך כך, צריך לבדוק האם דגימת הדם עברה מיד ליד כדין.
אופן הבדיקה של דוגמת דם בבדיקת מעבדה
תהיה זו הגנה טובה לנאשם, אם יראה כי חל פגם באופן הבדיקה. תקנה 169ח לתקנות התעבורה קובעת כי, בדיקה של דוגמת דם בבדיקת מעבדה צריכה להיעשות באופן הבא:
(1) אזור הדקירה בגוף הנבדק יחוטא בחומר שאינו מכיל כוהל.
(2) דוגמת הדם תילקח לכלי קיבול סגור שמכיל מלח פלואורידי בכמת שריכוזו הסופי בדוגמת הדם לא יפחת מאחוז אחד למאה.
(3) כלי הקיבול יסומן כמקובל בסימון מוצגים משפטיים מסוג זה ויועבר למעבדה לבדיקה.
(4) הבדיקה תבוסס על שיטה מקובלת.
(5) תוצאת בדיקת דם חופשי מאלכוהול לא תעלה על עשרה מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר במאה מיליליטר של דם.
(6) מקדם השונות של שיטת הבדיקה לא יעלה על 10 אחוזים למאה.
(7) המעבדה תמסור לשוטר אישור על קבלת הדוגמא בנוסח של תעודת עובד ציבור לפי פקודת הראיות.
תוצאות בדיקת הדם במעבדה יינתנו בחוות דעת של מומחה לפי פקודת הראיות.
משרדו של עו"ד א. גורביץ' עוסק בדיני תעבורה ומייצג נהגים בפני בתי המשפט לתעבורה בכל הארץ.
עו"ד גורביץ' הקדיש את חייו לחקר דיני התעבורה והוציא לאחרונה ספר -פסילה על תנאי, בו ניתן למצוא את כל הדרכים שיצילו את רישיון הנהיגה.
http://www.mehuirut.co.il
עו"ד גורביץ' הקדיש את חייו לחקר דיני התעבורה והוציא לאחרונה ספר -פסילה על תנאי, בו ניתן למצוא את כל הדרכים שיצילו את רישיון הנהיגה.
http://www.mehuirut.co.il
